פרשת השבוע - וילך שבת שובה

הרבנות הראשית והמועצה הדתית חיפה

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל (וילך לא-א)
הלך משה אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת, כדי שלא יפחדו. וחיזק את ליבם שיהושע ימשיך אחריו וינהיג את העם, כנאמר להלן (בפסוק ז') "ואתה תנחילנה אותם" (אבן עזרא).

ויש מפרשים שהלך משה לבית מדרשו להוכיח את עם ישראל קודם מותו (פירוש יונתן בן עוזיאל). מדוע הוצרך משה לילך לבית המדרש בכדי להוכיח את עם ישראל, כלום לא יכל להוכיחם במקום אחר, והלא בפרשת ויקהל (שמות ל"ה, א) כשהוצרך משה לדבר עם כל עם ישראל לא כתוב שמשה הקהיל את עם ישראל בבית המדרש?

אלא מכאן רואים את גדלות משה רבינו ע"ה, שמכיון שביקש להוכיח את עם ישראל, הלך קודם לבית המדרש כדי לעיין שוב בכל ענייני התוכחה כיצד להוכיחם בכדי שלא לפגוע בנפש יהודי, כי לזה צריך סיעתא דשמיא מיוחדת, לכן הלך לבית המדרש אשר השכינה שורה שם (מפי השמועה).

כמה שהדברים נוקבים ומופנים אלינו בימים הללו לפני יום כפור הבא עלינו לטובה. כעת הזמן להוכיח את אחינו עם ישראל שעוד אחד יזכה לשוב בתשובה בעוד אנו בימי הרחמים והסליחות, שיש רחמים גדולים בעולם. אך חשוב הוא לדעת כיצד להוכיח כל איש לפי דרגתו ומצבו, ובנועם דברים.

וכפי שבפרשה הבאה פרשת "האזינו" מוצאים אנו את תוכחותיו של משה רבינו לעם ישראל, כך בכל דור ודור חייב האדם להוכיח את עצמו ולהתעורר מחדש כל אחד ואחד לפי מצבו האישי, בפרט בימים הללו, כלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג הל' ד'), עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, כפל את לשונו, כי יש הבדל בין נרדמים לישנים (לבוש יוסף).

וילך משה וידבר את הדברים האלה וכו' (וילך לא-א)
ידוע שפרשה זו חלה על פי רוב בין כסה לעשור, שהם ימי התשובה, ורמזה בזה התורה לעורר לבבות בני ישראל בימים נוראים אלו שהם מחד גיסא ימים של דין ומשפט להקב"ה עם עם בחירו, ומאידך גיסא הם ימי רחמים וסליחות והקב"ה קרוב לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, וזהו שרמז הנביא (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, שבזמנים הללו בקלות האדם יכול לחזור בתשובה, מה שדרוש טרחה גדולה במשך השנה, וזהו שרמז כאן משה רבנו כי לא אוכל עוד לצאת ולבוא לפני הקב"ה בתפילה ובתחנון על כללות עם ישראל, אלא הכל תלוי בהם, וזהו כי ה' עובר לפניך, פירושו שה' מעביר ומוחל על עונותיהם של ישראל כאשר האדם מעביר על מידותיו, וכמו שדרשו למי נושא עון, למי שעובר על פשע שכל המדות בטלו חוץ ממדה כנגד מידה שלא בטלה, ולכן ראוי הוא לסליחה ומחילה כאשר יעביר על פשעיו. (וידבר יוסף).

סיפורים לשבת

א'
מִתְפַּלְּלֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת בְּאַחַת הֶעָרִים בְּטוּרְקִיָּה כְּבָר הָיוּ רְגִילִים לַתּוֹפָעָה. הִיא חָזְרָה וְנִשְׁנְתָה מִדֵּי שָׁנָה בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת.

הַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת הָיָה כְּבָר יְהוּדִי זָקֵן. כָּל הַשָּׁנָה הָיָה מְסֻגָּר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וּבַאֲמִירַת תְּהִלִּים. רַק בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּהָל וּמְדַבֵּר.

מַמָּשׁ לִפְנֵי הַתְּקִיעוֹת, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה לַדּוּכָן וְהַשּׁוֹפָר בְּיָדוֹ, נָהַג לְסַפֵּר מַעֲשִׂיָּה. אִישׁ לֹא הֵבִין לָמָּה בָּחַר לוֹ דַּוְקָא שָׁעָה נִשְׂגָּבָה זוֹ כְּדֵי לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר.

"בִּמְדִינָתֵנוּ, טוּרְקִיָּה, חַי פַּעַם יְהוּדִי, שֶׁהָיָה הַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה", הָיָה הַזָּקֵן פּוֹתֵחַ אֶת סִפּוּרוֹ. "מְיֻמָּן הָיָה בִּמְלַאכְתוֹ, וְהַתַּפְקִיד הָיָה שָׁמוּר לוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה.

"שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה יְרֵא-שָׁמַיִם וְשׁוֹמֵר מִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה. אַךְ עִם הַשָּׁנִים חָל בּוֹ מִפְנֶה. לֹא בְּבַת אַחַת אֵרַע הַמַּהְפָּךְ. הַתַּהֲלִיךְ הָיָה אִטִּי וְהַדְרָגָתִי. סִבּוֹת שׁוֹנוֹת גָּרְמוּ לְכָךְ, שֶׁהַיְּהוּדִי הִתְרַחֵק אַט אַט מִיַּהֲדוּתוֹ, וּבְמַקְבִּיל הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ גַּם אֶחָיו הַיְּהוּדִים. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהוּא יוֹצֵא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן, גָּמְלָה בּוֹ הַחְלָטָה לְהִתְאַסְלֵם.

"הָלַךְ וְהֵמִיר אֶת דָּתוֹ. בָּא בְּחֶבְרַת הַגּוֹיִים וְאִמֵּץ לוֹ אֶת מִנְהֲגֵיהֶם וְאוֹרְחוֹת חַיֵּיהֶם. הַמֻּסְלְמִים, מִצִּדָּם, קֵרְבוּ מְאוֹד אֶת הַמּוּמָר וְעוֹדְדוּ אוֹתוֹ. לֹא בְּכָל יוֹם קָם יְהוּדִי וּמִתְאַסְלֵם. שְׁמוֹ הִתְפַּרְסֵם, וְעַד מְהֵרָה קִבֵּל הַמּוּמָר מִשְׂרָה בַּחֲצַר הַסֻּלְטָן. בִּהְיוֹתוֹ בַּעַל חוּשׁ מוּסִיקָלִי, הִתְקַבֵּל כְּחָבֵר בְּלַהֲקַת הַנַּגָּנִים הַמַּלְכוּתִית.

"הוּא הִתְחַבֵּב עַל חֲבֵרָיו הַחֲדָשִׁים, וּכְדֵי לְהַדְגִּישׁ אֶת הֱיוֹתוֹ מֻסְלְמִי נֶאֱמָן, חִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנֻיּוֹת לִלְעֹג לַיְּהוּדִים, לְדָתָם וּלְמִנְהֲגֵיהֶם.

"עֶרֶב אֶחָד נֶעֶרְכָה בָּאַרְמוֹן מְסִבָּה מְפֹאֶרֶת, וּבָהּ הִשְׁתַּתְּפוּ שָׂרִים וְנִכְבָּדִים אֲחֵרִים. בְּמֹחוֹ צָץ רַעְיוֹן: הוּא כְּבָר יַהֲפֹךְ אֶת הָעֶרֶב הַזֶּה לַחֲוָיָה בִּלְתִּי רְגִילָה...

"מִהֵר לְבֵיתוֹ וְהֵחֵל מְפַשְׁפֵּשׁ בָּאֲרוֹנוֹת, עַד שֶׁהֶעֱלָה אֶת שְׁלָלוֹ בְּיָדוֹ. הוּא אָחַז בַּשּׁוֹפָר, הַשּׁוֹפָר הַשָּׁמוּר בְּבֵיתוֹ מִן הַיָּמִים בָּהֶם הָיָה תּוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת. עַתָּה מִהֵר עִם הַשּׁוֹפָר אֶל חֲצַר הַסֻּלְטָן. כַּמָּה יִצְחֲקוּ הָאוֹרְחִים לְמִשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת, הַשְּׁבָרִים וְהַתְּרוּעוֹת שֶׁיּוֹצִיא מִן הַשּׁוֹפָר, כְּלַעַג לְמִנְהֲגֵיהֶם שֶׁל הַיְּהוּדִים...

"הַתְּגוּבוֹת הָיוּ אָכֵן נִלְהָבוֹת מְאוֹד. הַמּוּמָר הַמְּיֻמָּן קֵרֵב אֶת פִּיַּת הַשּׁוֹפָר לְפִיו, נָשַׁף וְהַקּוֹלוֹת בָּקְעוּ: 'תְּקִיעָה', 'שְׁבָרִים'. הוּא הוֹסִיף לִנְשֹׁף כְּדֵי לְהָפִיק צְלִיל שֶׁל 'תְּרוּעָה', אַךְ מִן הַשּׁוֹפָר בָּקְעוּ קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים. הַמּוּמָר נִיסָה שׁוּב – לְלֹא הוֹעִיל. פָּנָיו אָדְמוּ, הוּא נָשַׁף וְנָשַׁף, אַךְ קוֹל הַ'תְּרוּעָה' לֹא נִשְׁמַע.

"קוֹלוֹת צְחוֹק נִשְׁמְעוּ בָּאוּלָם. הַפַּעַם הָיָה זֶה צְחוֹק לַעַג לַמּוּמָר הַמִּתְרַבְרֵב. רָצָה לְהוֹכִיחַ אֶת יְכָלְתּוֹ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לְהָפִיק מִן הַשּׁוֹפָר אֶת הַקּוֹלוֹת הַנְּכוֹנִים.

"בְּבֹשֶׁת פָּנִים עָזַב אֶת הַחֲגִיגָה וְהַשּׁוֹפָר בְּיָדוֹ. גַּם בַּבַּיִת נִיסָה אֶת כּוֹחוֹ, וְהַתּוֹפָעָה חָזְרָה וְנִשְׁנְתָה: 'תְּקִיעָה' וּ'שְׁבָרִים' הִצְלִיחַ לְהָפִיק, 'תְּרוּעָה' – לֹא.

"הוּא הֵבִין שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ, וּכְשֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לִמְצֹא הֶסְבֵּר לַתּוֹפָעָה, הָלַךְ לִשְׁאֹל אֶת פִּי הָרַב אַבְרָהָם הַיָּכִינִי. 'מַדּוּעַ אֵינֶנִּי מַצְלִיחַ לְהָפִיק אֶת קוֹל הַ'תְּרוּעָה' מִן הַשּׁוֹפָר?', שָׁאַל הַמּוּמָר בְּיֵאוּשׁ.

"רַבִּי אַבְרָהָם לֹא הֻפְתַּע כְּלָל לִשְׁמֹעַ עַל הַתּוֹפָעָה. 'אֵין כָּל פֶּלֶא בְּכָךְ', אָמַר בְּנַחַת, 'סוֹד גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ טָמוּן כָּאן'.

"נֹכַח תְּמִיהָתוֹ שֶׁל הַמּוּמָר, הֵחֵל הָרַב לְהַסְבִּיר: 'הַתְּקִיעוֹת בַּשּׁוֹפָר בָּאוֹת גַּם כְּדֵי לְבַלְבֵּל אֶת הַמְּקַטְרְגִים. בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה, כַּאֲשֶׁר כָּל הַיְּהוּדִים מִתְקַבְּצִים יַחְדָּו בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת, כְּשֶׁהֵם מְלֵאִים רְגָשׁוֹת קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, קָמִים וּמִתְעוֹרְרִים כָּל הַמְּקַטְרְגִים. וְאָנוּ, הַיְּהוּדִים, תּוֹקְעִים כְּנֶגְדָם בַּשּׁוֹפָר, כְּדֵי שֶׁיְּבַלְבְּלוּ אוֹתָם הַקּוֹלוֹת וְלֹא יַצְלִיחוּ בְּקִטְרוּגָם'.

"הָרַב הִמְשִׁיךְ בְּהֶסְבֵּרָיו: "שְׁלֹשָׁה סוּגֵי קוֹלוֹת הֵם: 'תְּקִיעָה'; 'שְׁבָרִים'; 'תְּרוּעָה'. הַ'תְּקִיעָה' הִיא כְּנֶגֶד אַבְרָהָם אָבִינוּ, אֲבָל לְאַבְרָהָם הָיָה גַּם בֵּן, יִשְׁמָעֵאל, וְאַף הוּא בָּא וְתוֹבֵעַ אֶת חֶלְקוֹ. הַ'שְּׁבָרִים' הֵם כְּנֶגֶד יִצְחָק אָבִינוּ, אַךְ גַּם לוֹ יֵשׁ בֵּן גּוֹי – עֵשָׂו; גַּם כָּאן יֵשׁ אֲחִיזָה כָּלְשֶׁהִי לַגּוֹיִים. אוּלָם הַ'תְּרוּעָה' הִיא כְּנֶגֶד יַעֲקֹב אָבִינוּ. הִיא כֻּלָּהּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. רַק לַיְּהוּדִים הִיא שַׁיֶּכֶת, וְלִבְנֵי עַם זָר אֵין אֵלֶיהָ כָּל גִּישָׁה. וּכְפִי שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: 'אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה'. עַל כֵּן לֹא הִצְלַחְתָּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל תְּרוּעָה', סִיֵּם הָרַב אֶת דְּבָרָיו.

"הַמּוּמָר הָעוֹמֵד מוּלוֹ נִצַּב עַל מְקוֹמוֹ כְּאִלּוּ נִטַּע בָּאֲדָמָה. בְּאַחַת תָּפַס אֶת מַשְׁמָעוּת מַעֲשֵׂהוּ. לְפֶתַע הִתְחַוֵּר לוֹ כִּי כָּמוֹהוּ כְּגוֹי, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּזֶרַע יַעֲקֹב. לִבּוֹ נֵעוֹר. צִמָּאוֹן עַז הִתְעוֹרֵר בְּנַפְשׁוֹ לַחְזֹר אֶל עַמּוֹ, אֶל דָּתוֹ וְאֶל אֱלֹקָיו.

"הוּא נָפַל לְרַגְלֵי רַבִּי אַבְרָהָם וּבִקֵּשׁ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. הָרַב הוֹרָה לוֹ לַעֲזֹב אֶת הָעִיר וְלַעֲבֹר לְעִיר מְרֻחֶקֶת, וְשָׁם לַעֲסֹק יוֹמָם וָלַיְלָה בִּתְפִלָּה וּבַאֲמִירַת תְּהִלִּים.

"אָכֵן, שָׁב הָאִישׁ לְעַמּוֹ וְלֶאֱלֹקָיו. וְכִימֵי קֶדֶם, שָׁב לֶאֱחֹז בַּשּׁוֹפָר וְהָיָה שׁוּב לְתוֹקֵעַ בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה בְּבֵית-הַכְּנֶסֶת", הָיָה הַזָּקֵן מְסַיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ.

שָׁנָה אַחַת, סִפֵּר אֶת הַסִּפּוּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת מְיֻחֶדֶת, עַד שֶׁכָּל הַמִּתְפַּלְּלִים הִזְדַּהוּ עִם רִגְשׁוֹת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַמּוּמָר, וְנִתְעוֹרְרוּ גַּם הֵם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, אִישׁ אִישׁ עַל חֲטָאָיו הוּא.

הַהַפְתָּעָה בָּאָה לְבַסּוֹף: "אֲנִי הוּא הַתּוֹקֵעַ שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה!", קָרָא הַזָּקֵן בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה. רֶתֶת חָלַף בֵּין הַמּוֹשָׁבִים בַּקָּהָל. בְּלֵב נִרְגָּשׁ קֵרֵב הַתּוֹקֵעַ אֶת הַשּׁוֹפָר לְפִיו, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע בָּרוּר וְחָזָק: 'תְּקִיעָה', 'שְׁבָרִים', 'תְּרוּעָה'.

יָמִים מְעַטִּים אַחַר כָּךְ, נִפְטַר הַתּוֹקֵעַ.

הרבנות הראשית והמועצה הדתית חיפה

עוד על פרשת השבוע